איך התקנת פאנלים סולאריים על בתי רשת וחממות תשפיע כלכלית על החקלאי, על הציבור ועל הסביבה? מחקר ישראלי חדש מנסה לענות על שאלה זו
מערכות אגרו-וולטאיות משלבות ייצור אנרגיה באמצעות פאנלים סולאריים יחד עם גידולים חקלאיים על אותו תא שטח. ״קיימות כל מיני טכנולוגיות, ובמחקר שלנו התמקדנו בטכנולוגיה של פאנלים סולאריים שקופים, שמותקנים על גבי חממות ובתי רשת (גידולים מכוסים ברשת, מערכת זווית)״, אומר פרופ׳ עדו קן, מהמחלקה לכלכלת סביבה וניהול, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ברחובות. לדבריו, החיסרון שלהם הוא שהם יעילים פחות בייצור האנרגיה מפאנלים כהים, מכיוון שהאור עובר דרכם והם לא קולטים את כל אנרגיית השמש. ״היתרון הוא שהם לא פוגעים בגידולים החקלאיים וזאת מכיוון שצמחים צריכים שמש כדי לעשות פוטוסינתזה – כך מתאפשר שירות נוסף על אותו השטח מבלי לגרוע מהייצור החקלאי״.
פרסום
איך מחשבים נוף?
מטרת המחקר של קן ושותפיו – ד״ר אביב שטרן, הדוקטורנט יהודה סלייטר, פרופ׳ עליזה פליישר (האוניברסיטה העברית) ופרופ׳ אופיר רובין (אוניברסיטת בן-גוריון) – היא לתת הערכה כלכלית כיצד התקנת מערכות אגרו-וולטאיות על גבי חממות ובתי רשת תשפיע על השירותים החקלאיים השונים. השירות החקלאי המוכר הוא אספקה של מזון כמו ירקות ופירות ושל טקסטיל כמו כותנה.
״במחקר שלנו התייחסנו לשני שירותים נוספים – רגולציה אקלימית ותרבות״, אומר קן. ״אנחנו מתייחסים לשני אלמנטים של רגולציה – האחד הוא מידת הפליטות של פחמן דו-חמצני בעקבות פעילות חקלאית, והשני הוא הפחתת פליטות הפחמן מתחנות כוח על ידי שימוש באנרגיה הנקייה שמיוצרת בשטחים חקלאיים באמצעות הפאנלים״, הוא מסביר. לדבריו, כל סוג של גידול חקלאי פולט גזי חממה ברמה שונה, ואת הפליטות האלו אפשר לחשב. ״לפחמן יש מחיר שאנחנו יודעים מהו. בעולם ובעיקר באירופה קיימת רגולציה של פליטות פחמן – מתקיים בו סחר, לכל פחמן שנחסך יש שווי כלכלי״.
אבל כיצד מחשבים את השירות התרבותי והנופי של החקלאות? ״עשינו ניסוי באמצעות שאלון אינטרנטי, שבו המשתתפים היו צריכים לבחור בין סוגי נוף, כאשר ההבדל ביניהם היה גודל השטח המכוסה בחממות, והסברנו להם שככל ששטח החממה גדול יותר כך הדבר ישפיע לטובה על חשבון החשמל שלהם״, מפרט קן. ״כך הצלחנו לאמוד את המחיר שאנשים מוכנים לשלם בעבור שימור הנוף החקלאי״. כך למשל, מהשאלון התקבל שתושבים באזור גוש דן מוכנים לשלם עבור שימור דונם אחד של שטח חקלאי פתוח שאינו מכוסה בפאנלים סולאריים 30 אלף ש"ח בשנה.
עניין של עלות מול תועלת
״המודל הכלכלי של החקלאות הצמחית בישראל פותח במשך כעשרים שנה, והוא מתעדכן בהתאם לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה״, אומר קן. על פי אותם נתונים, מחלקים את הגידולים בישראל ל-3 סוגים. סוג אחד הוא גידולים מכוסים בבתי רשת (כמו בננות) או בחממות (כמו עגבניות). הסוג השני הוא גידולי ירקות ופירות כמו תותים וכרוב בשטח פתוח, והסוג השלישי הוא גידולי בעל (גידול שלא מצריך השקיה מרובה) כמו חיטה ושעורה בשטחים פתוחים.
את המודל הכלכלי מתאימים למצב הקיים היום בחקלאות, ומריצים באמצעותו שני תרחישים: בתרחיש הראשון, מאפשרים לחקלאים להתקין פאנלים סולאריים על חממות ובתי רשת ללא התערבות רגולטורית – בתרחיש הזה החקלאי לא לוקח בחשבון את האלמנט הנופי ואת פליטות הפחמן. ״הפגיעה הנופית אינה חלק ממערכת השיקולים שלו, וכך גם פליטות הפחמן – החקלאי לא חושב על החיסכון בפליטות גזי חממה אם יתקין פאנלים סולאריים, אלא על הרווח מייצור האנרגיה״, מסביר קן. ״ככל שהחקלאים מרוויחים יותר מייצור חשמל, כך הם רוצים להגדיל את השטחים המכוסים על חשבון השטחים החקלאיים הפתוחים, ואז עלול להיווצר שינוי בסוג הגידולים״, הוא אומר.
פרסום
בתרחיש השני, מצד אחד נותנים לחקלאים תמריץ להתקנת פאנלים סולאריים ומצד שני מטילים עליהם מס בגין פגיעה בנוף ובשטחים הפתוחים. ״כך הרגולטור יכול לגרום לחקלאים לקחת בחשבון את הנוף ואת פליטות הפחמן באמצעות מתן סבסוד לשירותים חיוביים או הטלה של מס בגין שירותים שליליים״, מסביר קן. ״על כל דונם של חממות שהחקלאי מוסיף הוא יידרש לשלם על הפגיעה הנופית, ומנגד, על החשמל שהוא מייצר הוא יקבל פיצוי בשל החיסכון בפליטות מייצור חשמל בתחנות כוח, בניכוי הפליטות מהפעילות החקלאית״. במקרה הזה הרווח של החקלאי יגיע בעיקר מהסובסידיה בניכוי המס. בתרחיש הזה הפגיעה הנופית יכולה להשתנות לפי אזורים – כך שהמס על הקמת חממות באזורים פחות מיושבים כמו בקעת הירדן לא יהיה דומה למס על חממות שיוקמו ליד תל אביב למשל.
מתקדמים לעבר היעד
בשני התרחישים יש התייחסות לאיזון המורכב בין שירותי המערכת שמספקת החקלאות. לפי ההערכות במחקר, אם יינתן היתר לחקלאים להתקין מערכות אגרו-וולטאיות ללא רגולציה כדוגמת תמריצים וקנסות כמו בתרחיש הראשון, אז הערך שיתקבל משירותי המערכת יעלה ב-248 מיליון דולר לשנה. לעומת זאת בתרחיש השני הערך שיתקבל יעלה ב-268 מיליון דולר לשנה. במילים אחרות, התרחיש השני שכולל תמריצים ומיסוי עבור שירותי המערכת האגרו-וולטאיות ישתלם יותר גם כלכלית וגם סביבתית.
"הממשלה הציבה לעצמה יעד של-30 אחוז אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030״, אומר קן. לדבריו, פוטנציאל הייצור האנרגטי מפאנלים על מבנים חקלאיים מכוסים עומד על 6 אחוזים מסך צריכת החשמל בארץ. ״אם היום ייצור האנרגיה המתחדשת עומד על כ-11 אחוז, אז 6 אחוזים נוספים יכולים לקדם אותנו לעבר היעד הזה״, הוא מסכם.
