הירידה ביצוא החקלאי חריפה ואינה מגובה בפיתוח של זנים תחרותיים ■ ענפי הצומח איבדו פדיון של כמיליארד שקל ב-2015 ■ התמורה למגדלי הבקר, ובהם תנובה ודבאח, זינקה בכ-30% ■ דו"ח של התאחדות החקלאים קובע: "החקלאות הפכה שק החבטות של הממשלה במלחמתה ביוקר המחיה"
"היצוא החקלאי במשבר עמוק" – כך אומרים במגזר החקלאי בעקבות דו"ח מקיף חדש על מצב הענף, שהוכן בהתאחדות חקלאי ישראל. הדו"ח מעורר את השאלה אם המדיניות הממשלתית הנוכחית בנושא החקלאות אפקטיבית – ואם יהיה בה די כדי לשמור על היצוא החקלאי ולטפל בבעיות בענף תוך דאגה ליוקר המחיה.
החקלאים מצויים כיום על פרשת דרכים, על רקע המאבק ביוקר המחיה. החשיפה ליבוא עומדת כנראה להתגבר – בין אם בצעד חד־צדדי של הממשלה, ובין אם בהסכמה עם החקלאים ובהדרגה. במקביל, בשעה שהממשלה שוקלת סיוע לחקלאים להגדלת הפריון והגברת היעילות, נשמעת מחאה קולנית של חקלאים מענפי הלול והדגה, שדורשים הזרמה ישירה של עשרות מיליוני שקלים כפיצוי על מעבר מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות.
פרסום
מגדלי הפירות והירקות, מצדם, נאבקים בשוק יצוא לא שקט, ואינם מקבלים כלים מספיקים מהממשלה בצורת סיוע בפיתוח זנים תחרותיים. ענפי יצוא גדולים של תוצרת טרייה נמצאים במסלול התכווצות, וחקלאים שרוצים לעבור מגידולים מסורתיים לגידולים תחרותיים אינם מוצאים במכון וולקני פריצות דרך על מדף הגידולים הרלוונטיים – ליצוא או לשוק המקומי.
המגמה שליוותה את החקלאות הישראלית לא מעט שנים – רווחיות יורדת בשל התייקרות תשומות – התהפכה בשלוש השנים האחרונות. כיום, בממוצע בין הענפים, מחירי המכירה עולים מהר יותר מהעלייה במחירי התשומות. עם זאת, השיפור אינו מתורגם במלואו לצמיחת החקלאות, והרווחיות המשופרת מתבטאת דווקא בירידה של התפוקה לעובד. אם בעבר החקלאי פיצה עצמו על שחיקת הרווחיות באמצעות הגדלת הפריון, הרי שבשנים האחרונות ניכרת ירידה בפריון.
מגמות אלה מפורטות בדו"ח על ענף החקלאות ל–2015, שהציגה בשבוע שעבר הכלכלנית הראשית של התאחדות החקלאים, רחל בורושק, לוועד המנהל של ההתאחדות. לדברי בורושק, על רקע כל אלה ניצב ענף החקלאות גם מול טלטלות ממשלתיות, שעיקרן הגדלת היבוא של תוצרת טרייה וניסיון לעבור מתמיכה עקיפה לישירה. "כשיוזמות אלה באות על רקע תהליכים לא טובים שמתרחשים בתוך המגזר החקלאי, התוצאות עלולות להיות בלתי־הפיכות", ציינה בורושק. לדבריה, ייתכן שתשומת הלב המרכזית היתה צריכה להיות מופנית כיום ליצירת דיאגנוזה נכונה יותר של מצב החקלאות והחקלאים, שעל פיה ייערכו שינויי מדיניות מדורגים.
"מאז המחאה החברתית ב-2011, מקבלי ההחלטות בממשלה מגלים רגישות גבוהה מאוד לנושא יוקר המחיה", כתבה בורושק. עם זאת, לטענתה הנושא משמש לפוליטיקאים גם מעין תירוץ לצעדים שמשפיעים על החקלאות, ושאין ביניהם לבין יוקר המחיה כמעט דבר. "שק החבטות הנוח ביותר במקרה זה הוא החקלאות, כספק של תוצרת טרייה וחומר גלם לתעשיית המזון הישראלית", כותבת בורושק. הדו"ח מתבסס על עיבוד של נתוני הלמ"ס, שלפיהם הוצאת משק בית על מוצרי חקלאות טרייה הן כ-7% בלבד מהוצאותיו הכוללות.
ירידה של 4% בתמורה ליצרני חלב
הדו"ח משווה את השינויים שחלו במחירי התוצרת בשער החקלאי ובמרכולים. אחד הנתונים החריגים הוא זינוק של קרוב ל-30% בתמורה שקיבלו מגדלי הבקר לבשר. בשוק הבקר שולטות תנובה ומשפחת דבאח, וריכוזיות זו עוררה דאגה גם ברשות להגבלים עסקיים, שהמליצה על הגברת התחרות בענף.
העלייה בהכנסות המגדלים לוותה בעלייה מתונה של כ–5% בלבד במחיר לצרכן. הדו"ח מציין כי "התופעה לא ניתנת להסבר מלא, אולם בשנים קודמות בהן חלו ירידות ברמת המחירים ליצרנים, המחירים לצרכן גם לא הגיבו בהתאם. נראה ששלב הערך המטפל במדף הצרכנים ער לכך שמוצרי הבקר הטריים לצרכן גבוהים דיים, והעלאה נוספת שלהם תפגע קשות בביקוש".
נתון בולט נוסף הוא ירידה של קרוב ל–4% בתמורה שקיבלו יצרני החלב, בעוד שהמחיר לצרכן ירד בקרוב ל–2% בלבד. זאת, אף שמחירי התשומות לחקלאות ירדו בכ–2%. הדו"ח אינו מסביר את הפער, אולם ניתן להניח, שהרווח נשאר במחלבות. מנגד, עליית התמורה למגדלי ירקות טריים תאמה את עליית המחירים – 7%.
מחירי התשומות ירדו
ערך התפוקה החקלאית ב–2015 היה נמוך במעט מב–2014 — 29.5 מיליארד שקל. למעשה, פדיון הענף מדשדש ברמה של 29–30 מיליארד שקל כבר כחמש שנים. עם זאת, ב–2015 ניכר שוני בולט בהתפתחות ענפי הצומח וענפי בעלי חיים.
ענפי הצומח אופיינו בעבר בשיעורי גידול גבוהים יותר מאלו של ענפי בעלי חיים, בזכות יכולת הרחבת היצוא החקלאי הטרי. יצוא זה היה מנוע הצמיחה העיקרי של הענף, בעוד השוק המקומי מוגבל למדי בביקוש. ב–2015, לעומת זאת, איבדו ענפי הצומח פדיון של כמיליארד שקל, המיוחסים כולם להקטנת הכמויות המשווקות, מחציתן ליצוא ומחציתן לשוק המקומי כולל צרכנים ותעשייה. השינויים עשויים להיות קשורים לשנת השמיטה וליבוא ירקות טריים. מנגד, בענפי בעלי החיים נוספו למכירות כחצי מיליארד שקל, שמיוחסים ברובם לעליית מחירים.
מחירי התשומות לחקלאות ירדו – למעט המים, שבאחריות ממשלתית. החקלאות רכשה ב–2015 תשומות בערך כספי של כ–17 מיליארד שקל. ההוזלה הגדולה ביותר היא של האנרגיה – חשמל, דלק וגז – לצד מזון לבעלי חיים. למרות התייקרות המים, מחיר סל התשומות הממוצע של ענפי הצומח ירד ב–2%.
עם זאת, בד בבד עם התייקרות המים, הורידה הממשלה ב–2016 עלויות לחקלאות ב–150 מיליון שקל, עם ביטול מס המעסיקים בשיעור של 10% לעובד.
התוצר הגולמי — ההפרש בין פדיון הענף לתשומות שנרכשו על ידו — מייצג את הצמיחה של הענף או צמצומו. כמו הפדיון, גם ערך התוצר מדשדש זה כמה שנים סביב 11–12 מיליארד שקל בשנה. ערך התוצר גדל אמנם ב–2015 בכ–3%, אך כל העלייה מיוחסת לענפי בעלי חיים, שהתוצר המיוחס להם כמעט הוכפל.
היצוא החקלאי היה מנוע הצמיחה של הענף כולו. חלק מענפי היצוא – פירות והדרים – ממשיכים להתנהל ללא זעזועים, אך אחרים – בעיקר בתחומי הירקות והפרחים – איבדו בשנתיים האחרונות חלק ניכר מנפח היצוא שלהם. עד כה, לא נעשה ניתוח שממנו ניתן להסיק אם צמצום הזדמנויות היצוא הוא זמני או קבוע, ואם הפתרון טמון בחיפוש שווקים חדשים, גידולים חדשים שבהם עשוי להיות לישראל יתרון, או שניהם גם יחד.
הממשלה טיפלה בענף הפלפלים בערבה, אולם ענפי יצוא נוספים שנפגעו – כמו תפוחי אדמה וגזר – עשויים ליצור בעיה גדולה באזורים אחרים בשל מערכי גידול ואיסוף שהושקעו בהם.
ירקות: ירידה במכירות ועלייה במחירים
הפדיון בגין אספקת תוצרת טרייה לשוק המקומי – בעיקר פירות, ירקות, ביצים ודגים – הסתכם ב–11 מיליארד שקל ב־2015, שהם 37% מסך פדיון ענף החקלאות. ירקות מהווים כ–40% מהתוצרת הטרייה במונחי פדיון (4.4 מיליארד שקל). בירקות בלטה ב–2015 ירידה חדה יחסית בכמות המשווקת, של 6%, ומנגד נרשמה עליית מחיר ממוצעת של 7%. ירידת הכמות המשווקת יכולה לקבל הסבר חלקי בכך שבמרבית 2015 חלה שנת שמיטה, וכן בפגיעה הקשה בחלק מהיבולים בעקבות גל החום המתמשך של סוף הקיץ.
פרסום
במקביל חל גידול ביבוא של הירקות הטריים – שזינק פי שלושה כמעט ב–2015, לכ–80 אלף טונה. גם בהקשר זה ההסבר לשינוי נחלק בין שנת השמיטה למחסור שנרשם בסוף הקיץ.
הדו"ח מתייחס גם לדיונים עם הממשלה בעניין מעבר מתמיכות עקיפות בחקלאים – כגון מכס ופיקוח על הייצור והמחירים בענפי החלב והביצים – לתמיכות ישירות, כדוגמת סבסוד מים, ביטוח ומענקי השקעות.
על פי הדו"ח, הבעיה העיקרית שמונעת התקדמות בכך היא שהתמיכה הישירה תיגזר מתקציב המדינה, ולכן אין ודאות שרמתה תישאר לאורך זמן. בנוסף, חלק מהמוצרים שייובאו יהיו חשופים לתנודות מחירים גבוהות, שישפיעו על המחירים בשוק.
בדו"ח נטען כי עלויות התמיכה הממשלתית לחקלאים במעבר לתמיכה ישירה לא יהיו מיליארדי שקלים בשנה, כפי שצוטטו בשנים האחרונות ראשי החקלאים, אלא מאות מיליוני שקלים בלבד. לפי הערכות שפורסמו ב-TheMarker, מדובר ב–700 מיליון שקל בערך.
המעבר לתמיכה ישירה, לטענת בורושק, ידרוש בניית אמון מצד החקלאים במתן התמיכה לאורך זמן. לדבריה, השינוי יצטרך להתבצע בהדרגה.
מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, מאיר צור, אמר בתגובה כי המשבר בחקלאות עמוק, מסכן את המשך קיומו, ואת המשק המשפחתי בפרט. הנתונים מחייבים את הממשלה להתעורר ולהבין את גודל המשבר ואת הצורך הקיומי בהצלת החקלאות. היצוא, שהיה למנוע הצמיחה המשמעותי ביותר בחקלאות הישראלית – במו"פ, ובפיתוח מוצרים חדשים – נמצא במשבר עמוק, ואנחנו נמצאים על סף תהום ועלולים למצוא את עצמנו ללא יצוא של תוצרת חקלאית ישראלית לעולם".
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן, אמר כי "הנתונים החמורים של הדו"ח הם נורה אדומה לעתידה של החקלאות הישראלית. הירידה הגדולה ביצוא והירידה בפריון מהוות סיכון ממשי. אנחנו חיים על הישגי העבר. דרושה תוכנית חירום לאומית עם הממשלה כדי להחזיר את החקלאות למסלול צמיחה".
TheMarker
