הכותבת: דניאל מאייר
בחממה שהוקמה מול חופי איטליה מגדלים ירקות מתחת לפני הים. חוץ מבזיליקום משובח, מקווים לייצר שם גם פתרון להיעלמות שטחי חקלאות כתוצאה מעליית פני הים
חופשת הקיץ של סרג'יו גמבוריני, יצרן ציוד צלילה איטלקי, התחילה לפני ארבע שנים בדיוק כמו כל חופשה אחרת – בצלילה רגועה בעיר נולי שבצפון-מערב איטליה. קשה לומר איך הבריק הרעיון בראשו של גמבוריני – לכו תבינו ראש של יזם – אבל התוצאה הייתה מפתיעה: גמבוריני ראה בעיני רוחו את השטחים הבלתי מנוצלים מתחת למים, ואולי היה רעב באותו רגע, ולאחר שעשה אחת ועוד אחת החליט לנסות לגדל ירקות מתחת למים.
פרסום
גמבוריני, מנכ"ל חברת Ocean reef, עבר מאז דרך לא קלה שכללה חורפים קשים, ציוד רב שאבד ומחקר מעמיק. אך בהתמדה ובאמונה הצליח גמבוריני להפוך את החלום למציאות. וכך, בעוד מדענים מנסים להבין כיצד להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של שינוי האקלים, הכוללות גם את עליית מפלס פני הים ואובדן שטחים חקלאיים, ב"גן של נמו" (שקרוי על שם דג השושנון מהסרט של אולפני דיסני) הבינו שהתשובה נמצאת מתחת לפני הים.
בעומק שבעה מטרים בים של נולי מקובעות היום לקרקעית חמש כיפות ביוספריות שבהן מגדלים ירקות במערכות הידרופוניות מתוחכמות. בגן של נמו, החקלאים הם צוללנים שיורדים לגן כדי לשתול, לטפל בתקלות ולקצור את היבול הייחודי שלהם.
חקלאות ימית בעולם משתנה
כדי להבין את הצורך בגידול ירקות מתחת לפני הים יש לחזור צעד אחד אחורה ולהבין כיצד עליית פני הים תשפיע בעתיד על מקומות שונים על פני כדור הארץ. עליית מפלס פני הים נובעת מתהליך של התחממות מי הים והתרחבותם, לצד תהליך המסת הקרחונים, שמוסיף עוד מים לאוקיינוסים. המשך מגמה מואצת זו עלול להציף שטחים נרחבים, שכיום מאוכלסים או מעובדים ובנוסף להעלות את מפלס מי התהום המלוחים ולהמליח קרקעות.
באיים המלדיביים, למשל, שגובה פני הקרקע המקסימלי בהם הוא שני מטרים מעל פני הים בלבד, עליית פני הים עלולה להטביע את המדינה כולה. אבל לא רק יעדים תיירותיים נחשקים עלולים להיעלם מתחת לפני הים – עליית מפלס הים במטר בלבד תפגע במקומות רבים אחרים, המאוכלסים בצפיפות ושמיוצר בהם מזון רב, כמו הדלתות של הנילוס, המקונג והמיסיסיפי.
צפו: כך זה נראה מקרוב
אחת הדרכים להתכונן למצב שבו שטחי אדמה מעובדים נרחבים ימצאו את עצמם מתחת לפני הים, או לחילופין יהיו מלוחים מדי לגידולים חקלאיים, היא הרחבת אפשרויות גידול המזון לטובת האדם באמצעות חקלאות ימית. בחקלאות זו מגדלים דגים, פירות ים ואצות במגוון שיטות שאינן זקוקות לקרקע חקלאית ולמים מתוקים. גידול ירקות ללא קרקע מתקיים כבר היום בערים ברחבי העולם (ענף שידוע בשם הידרופוניקה), אך גידול של ירקות במי ים או תחתיהם, כפי שקורה בגן של נמו, הוא עניין חדש שנמצא בחיתוליו.
כשצוללים הופכים לחקלאים
גם בגן של נמו הירקות גדלים בשיטה הידרופונית, שבה מערכת השורשים של הצמח גדלה בתוך צינורות עם מים מתוקים. הירקות נמצאים בתוך כיפה ביוספרית קטנה המקובעת לקרקעית הים ומלאה אוויר. היתרונות בגידול מתחת למים הם שמי הים הם בעלי טמפרטורה קבועה יחסית, לא קיימים בה מזיקים והשמש חודרת דרך עמודת המים אל הכיפה הביוספרית לאורך כל השנה.
המערכת עצמה גם היא בת-קיימא: את אספקת המים המתוקים הצמחים מקבלים בזכות אידוי מי הים על פני תקרת הכיפה והתפלתם למים מתוקים המתאימים להשקיה. חומרי הדשן החיוניים לצמחים כרגע מגיעים מבחוץ, אך בחברה ינסו בעתיד להפיק חומרי הדברה מאצות שגדלות בסמוך לכיפה הביוספרית. בגן של נמו מגדלים בעיקר עלי בזיליקום, הגדלים משלב הזרע ועד לקציר התת-ימי המיוחל על ידי צוללנים עובדי האתר, והמקום מתופעל על ידי צוות צוללנים ועל ידי עובדי חדר השליטה, המפקחים על הנעשה באמצעות מצלמות.
יתרון מפתיע של גידול בכיפות הן העלוות הצפופות של עלי הבזיליקום, היוצרים טעמים חזקים במיוחד. עלי הבזיליקום שיוצאים מהכיפות הביוספריות מייצגות בשנים האחרונות את איטליה דרך קבע בתערוכת האוכל העולמית במילנו.
מלפפונים בנמל תל אביב?
גם בישראל מתקיימת כיום חקלאות ימית – אך לא של מלפפונים או בזיליקום. "לחקלאות הימית בישראל יש די ידע ושטחים מתאימים כדי לצמוח", אומר ד"ר אמיר נאורי מהמרכז לחקלאות ימית בחקר ימים ואגמים לישראל. כיום קיים בישראל מספר קטן של מתקני חקלאות ימית מסחריים, המתרכזים בגידול דגי מאכל, במים לחופי הים התיכון. גידול של אצות ים מתבצע בבריכות במפעל קטן אחד. מתוך כוונה לשנות מצב זה ולהגדיל את התפוקה הימית, בוחן משרד החקלאות את פוטנציאל החקלאות הימית בתחום המים הטריטוריאליים ואף הכלכליים של המדינה.
בשאר העולם, חקלאות ימית היא גורם חשוב המניע כלכלות. התחום המוביל כמותית את הענף הוא גידול אצות ים רב תאיות, כ-30 מיליון טון בשנה, כאשר שני שליש מהם מופנה למאכל בדרום-מזרח אסיה ושליש מופנה למטרות ייצור ג'לים שונים, כגון אגאר המשמש למטרות מחקריות ורפואיות. גידול פירות ים – צדפות וחסילונים – הוא השני בחשיבותו בחקלאות הימית העולמית, ודגים (סלמון בראשם) רק במקום השלישי.
ומה בנוגע לאפשרות שנראה גני ירק מתחת למים סמוך לחופי תל אביב, אשדוד או נהריה? "הצעת פרויקט של גידול ירקות תחת הים, בסביבה כה לא טבעית להם, אינו נראה לי נחוץ או כלכלי", אומר נאורי, "הייתי ממליץ למשקיעים ישראלים לבחון קודם את הכדאיות הכלכלית של גידול אצות, צדפות ודגים בים". כמו כן, בישראל אין תנאים מתאימים כי הים סוער רוב הזמן, ואת הגנים יהיה צורך למקם בעומק של 40 מטרים ויותר, כדי שלא ייפגעו.
בעבר התנגדו ארגוני סביבה לפעילות של חקלאות ימית במפרץ אילת ובמקומות אחרים. האם גם במקרה כזה עלולה להיווצר פגיעה בסביבה? "ספק אם הרעיון הזה באמת ייצא לפועל בקנה מידה גדול, בעיקר משום שאין לו יתרונות משמעותיים על פני שיטות אלטרנטיביות אחרות לחקלאות מקיימת, כמו הידרופוניקה ביבשה ויש לו חסרונות רבים בתחום הלוגיסטיקה והתפעול היקרים מתחת למים", אומר האקולוג הימי ד"ר ערן ברוקוביץ'.
פרסום
"אבל, אם בכל זאת יחליטו להריץ אותו, צריך לקחת בחשבון שהכנסת גופים מלאכותיים לים דורשת תכנון ייחודי הלוקח בחשבון תנאים קשים – גלים וזרמים – והשפעה סביבתית באזור ה'חווה'. כל חוות ירקות כזאת דורשת תכנון פרטני הכולל תסקיר השפעה על הסביבה שבו ייבדק איך החווה, כגוף זר וחדש, תשפיע על בעלי חיים וצמחים (משיכה ודחייה של בעלי חיים והשפעה ישירה על בית הגידול), כיצד בעלי חיים וצמחים ישפיעו עליה (התיישבות של אורגניזמים וחסימת אור השמש) ולסכם את התועלות והעלויות הכלכליות והסביבתיות של המיזם לפני ביצועו".
חורף חם בגן של נמו
בתחילת חורף 2017 החליטו לראשונה בגן של נמו להמשיך ולגדל את הירקות גם בתקופת החורף. החלטה זו התבררה כמוצלחת במיוחד. בדצמבר 2016, כאשר שררו מחוץ למים 4 מעלות צלסיוס, טמפרטורת המים מחוץ לגן של נמו הראתה 16 מעלות ובתוך הכיפה נמדדו כ-18 מעלות – כך שעונת הגידולים יכולה להמשיך בהצלחה גם בחורף. רגע מרגש נוסף נרשם בגן של נמו בספטמבר השנה, אז פרח הסחלב הראשון מתחת לים.
בימים אלה עובדת החברה על השקת מוצר של כיפות ביוספריות לאקווריומים ביתיים ומבקשת מאנשים לחלוק את ניסיונם, וכך להרחיב את מאגר הידע על צורת הגידול. לאחרונה אף הציבו בגן של נמו פאנלים סולריים על גג כיפות הגידול.
רוצים לבקר בחממה תת-ימית?
גם אם בשלב הזה הגן של נמו הוא בעיקר קוריוז או הבטחה לעתיד, בכל זאת אפשר לראות שהפוטנציאל של החקלאות הימית לא חייב להיות מוגבל לגידול דגים, פירות ים ואצות, אלא יכול להכיל עוד מגוון רחב של צורות גידול מתחת למים. גם לפני עליית פני הים, מודל הכיפות הביוספריות התת-ימיות שפיתחו בגן של נמו עשוי להיות אפקטיבי במדינות מדבריות בעלות מעט מים, שיש להן גישה לים.
אז אם אתם במקרה באזור גנואה, איטליה ויש לכם סנפירים ומסכה, אתם יכולים להגיע לביקור בשטח הגן של נמו בצלילה. למי שיש פטור מפעילות גופנית יכול לעקוב אחרי מצב הבזיליקום דרך מצלמות livestream שעוקבות אחרי הגן באופן קבוע.
הכתבה פורסמה באתר זווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
הכותבת: דניאל מאייר
